QRCode
להשוואת מחירי משאיות
סרוק את הקוד
העליון: אישור לפסק הדין בעניין האוטובוס שהתהפך
בעת עקיפה

2/3/2016
שרות רכב ותחבורה 

נהג אוטובוס הורשע בבית המשפט המחוזי כאשר הרכב התהפך לתהום במהלך ניסיון לעקוף אוטובוס נוסף. כתוצאה מכך, 24 מנוסעי האוטובוס קיפחו את חייהם ועשרות אחרים נפצעו.
ביהמ"ש המחוזי קבע כי המערער ביצע עקיפה היכן שתנאי הדרך והנסיבות הפרטניות לא אפשרו זאת, ובכך נטל סיכון בלתי סביר אשר הוביל להתרחשות התאונה.
בהמשך לכך, המערער הורשע בעבירות של הריגה, חבלה חמורה ופציעה ועונשו נגזר ל-8 שנות מאסר בפועל. המערער מערער על הכרעת הדין ועל חומרת גזר הדין ואילו המדינה מערערת על קולת העונש.

ביהמ"ש העליון (מפי השופט ע' פוגלמן בהסכמת השופטים ד' ברק-ארז ומ' מזוז) דחה את הערעורים של שני הצדדים וקבע כי לערעור הנהג על הכרעת הדין שלושה ראשים: א. טענות הקשורות במישרין לתאונה.
בעניין זה טען המערער כי מהירות הנסיעה בה נסע הייתה נמוכה מזו שקבע ביהמ"ש המחוזי (98 קמ"ש) וכן כי כשלים בתשתיות הכביש הם שהובילו להתרחשות התאונה;
ב. טענות לרשלנות בחקירת אירוע התאונה ולהסתרת עובדות מהותיות מצד רשויות המדינה; ג. טענה כי גם אם התנהגותו היא שהובילה להתרחשות התאונה, הרי שהוא נהג באופן סביר ולכל היותר יש לקבוע כי הפעיל שיקול דעת מוטעה – ובנסיבות אלו אין להרשיעו בעבירת הריגה. ביהמ"ש דן בכל שלש הטענות ולא מצא להתערב בממצאים העובדתיים של ביהמ"ש המחוזי ובמסקנותיו.
בין היתר בכל הנוגע לראש השלישי של הטענות, צוין כי לא פעם, ובייחוד בנסיבות של עבירות תעבורה, דק הוא הגבול בין הריגתו של אדם מתוך מחשבה פלילית מסוג פזיזות ברמה של קלות דעת לבין גרימת מותו של אדם ברשלנות. ההבחנה בין שתי העבירות מבוססת על מודעותו, או היעדר מודעותו, של הנאשם לאפשרות שמעשיו יביאו לתוצאה הקטלנית. עבירה של גרימת מוות ברשלנות עוסקת, על פי רוב, "במצב שבו לא התכוון הנאשם, ואף לא צפה, כי תוצאת מעשיו או מחדליו תהיה קטלנית". לעומת זאת, כאשר עסקינן בעבירת הריגה, מבחינת המודעות נדרש כי העושה יהיה מודע לאפשרות התרחשותה של התוצאה הקטלנית. כך, אף אם לא רצה או קיווה שזו תתרחש – אך נטל סיכון בלתי סביר להתרחשותה. תדיר, ביהמ"ש מסיק את קיומה של מודעות כאמור באמצעות הסתמכות על חזקות עובדתיות. חזקה אחת גורסת כי אדם מודע למשמעות התנהגותו ולתוצאות הטבעיות שלה. לפי חזקה שנייה, התנהגות העולה כדי התרשלות רבתי מלמדת על קלות דעת ביחס לתוצאה הצפויה. בעניינן של תאונות דרכים נקבע כי במקרים שבהם מתגלה סטייה חמורה מהתנהגות סבירה של נהג, יכול ששתי החזקות העובדתיות תשתלבנה לכדי חזקה שלפיה התקיים היסוד הנפשי הנדרש לעבירת ההריגה.
בענייננו, אכן, יש טעם בדברי המערער שלפיהם בעת התרחשות התאונה לא חצה קו הפרדה רצוף או פעל בניגוד לתמרור מזהיר, ואף מהירות נסיעתו לא עלתה בהרבה על המהירות המותרת.
ברם, בכך אין כדי לשנות מהמסקנה כי רצף הפעולות שביצע המערער עובר להתרחשות התאונה (בהתאם לממצאים העובדתיים שקבע ביהמ"ש המחוזי, בהם לא נמצא להתערב), עולה כדי התרשלות רבתי.
כידוע, בנוסף להוראות הנהיגה הפרטניות, הנוהגים בדרכים מצווים בחובת נהיגה במהירות סבירה בהתחשב בכל נסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה. כל נהג נדרש שלא לבצע עקיפה אלא "אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". בחובות אלו לא עמד המערער כל עיקר, עת בעודו נוהג באוטובוס יצא במהירות גבוהה לעקיפת אוטובוס אחר בכביש מפותל שבצדו תהום, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם תנאי הדרך. כתוצאה מכך נכנס המערער – שהוא נהג מקצועי הנוהג ברכב ארוך עמוס נוסעים וכבודה, המכיר את הדרך היטב – לעקומה במהירות גבוהה מהמהירות הקריטית, איבד שליטה על האוטובוס והתהפך לתהום. כל אלו מקימים את התרשלות המערער והתרשלות זו היא התרשלות רבתי. לא עלה בידי המערער לסתור את החזקה שלפיה התנהגות זו מעידה על קיומו של יסוד נפשי מסוג מודעות למשמעות התנהגותו על הכביש ולכך שזו מקימה סיכון להתרחשות תאונה – לרבות התדרדרות לתהום – שתגרום לפגיעה בנפש. חיזוק למסקנה זו נמצא בהתרשמות העדים השונים אשר תיארו את המערער כמי שנוהג כ"משוגע". עדויות אלו מלמדות כי המערער ביקש לעקוף את האוטובוס הנוסף תוך נטילת סיכון שהיה ברור לסובבים אותו שאינו סביר. אין זו התנהגות שבהיסח הדעת, זוהי הליכה לקראת הסכנה מדעת, הליכה שסופה התאונה על תוצאתה הטרגית. מכאן שבדין הורשע המערער בעבירות הריגה.
ערעורי שני הצדדים על גזה"ד נדחו. בבואו לגזור את הדין במקרה זה שיווה ביהמ"ש קמא נגד עיניו את שיקולי הענישה השונים ואיזן ביניהם. כפי שקורה תדיר בעבירות הקשורות בתאונת דרכים, גם בפרשה דנן המערער הוא אדם המנהל אורח חיים נורמטיבי, שהתאונה הסבה לו עצמו סבל רב. למול זאת שקל ביהמ"ש המחוזי שיקולי גמול והרתעה – את ריבוי הקורבנות שגבתה התאונה ואת ההכרח להילחם בנגע תאונות הדרכים ולהרתיע מפני אי הקפדה על חוקי התנועה. עוד הובאה בחשבון העובדה שמדובר בנהג רכב ציבורי האחראי לחייהם של עשרות נוסעים שהפקידו חייהם בידיו. בכך צעד ביהמ"ש המחוזי ברוח פסיקתו של בימ"ש זה.
צוין כי מקרה זה מעורר קושי מיוחד בגזירת הדין, וזאת נוכח הפער המתגלה בין חומרת התנהגות הנהג המערער – המצויה לעמדת ביהמ"ש ברף הנמוך של עבירות ההריגה – לבין תוצאתה הקטלנית של התאונה, שאין למצוא דומות לה.
מספרם הגבוה והחריג של הקורבנות בנפש ובגוף – מהווה כמובן שיקול של ממש להחמרה בענישה.
אלא ששיקול זה אינו ניצב לבדו, ולמולו יש לשקול את התנהגות המערער מבחינה ערכית-נורמטיבית.
כאמור, אף שמעשי המערער סווגו כעולים כדי עבירות הריגה, אין מדובר, כפי שצוין, בהתנהלות המצויה ברף הגבוה של עבירות אלו (אין מדובר במקרה של נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים; בנסיעה פרועה, שבה נחצה רמזור אדום או קו הפרדה רצוף; או בנהיגה תחת עונש פסילה).
בהינתן המורכבות המיוחדת של פרשה זו, לא נמצא כי תוצאת האיזון שערך ביהמ"ש המחוזי סוטה ממדיניות הענישה המקובלת במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.



 


הרשם עכשיו לניוזלטרים של רכב ותחבורה: 
קצר, ממצה, איכותי, חינם - אצלך במייל
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה

Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
 
כתובת האתר
rechev@taler.co.il
 
 
קישורים ממומנים

טרייד אין 
טרייד מוביל מכונית
מהיבואן לצרכן

 
www.trademobile.co.il


דיגום כלי רכב
דיגום והתקנת מערכות הידראוליות לצורך הרמה
www.npt.co.il


 
 
[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]        [מפת האתר]        [יצירת קשר]        [קישורים]
 
 
     
לייבסיטי - בניית אתרים