פיתוח חדש של TRW: מרסני ראש אקטיביים
 

המערכות הממוחשבות חודרות בשנים האחרונות לרבות ממערכות הבטיחות הפסיביות. במהלך השנים האחרונות הקדישו חברות רבות ברחבי העולם משאבים רבים על מנת ליצור מערכות חכמות שיקנו לנוסעי הרכב רמת בטיחות גבוהה בשעת תאונה. משענת הראש היא אחד מהאלמנטים הוותיקים ביותר בתחום הבטיחות הפסיבית. מדובר באלמנט שאמור להפחית את הפגיעה בחוליות השדרה בתאונות מסוג חזית – אחור.
כמיליון תאונות חזית-אחור מתרחשות ע"פ הערכה ברחבי העולם במשך שנה, כשהללו גוררות בעקבותיהן פגיעה בחוליות הצוואר (פגיעה המכונה בשפה המקצועית 'צליפת-שוט או  Whiplash ). פגיעה זו מקורה בתאונה שהתרחשה מאחור. הראש הכבד נזרק עקב התאוצה הפתאומית לאחור, כשהוא פוגע בחוליות הצוואר שתומכות אותו. הפגיעה בחוליות היא לעיתים קשה ומלווה בכאבים עזים, כשההחלמה של החוליות לוקחת זמן רב. 
בפועל, החקיקה בנושא משענת הראש החלה עוד בשלהי שנות ה- 60 של המאה הקודמת, אלא שמתברר כי משענת הראש הוותיקה אינה עומדת עוד בסטנדרטים של המאה ה- 21. הסיבה לכך היא שמשענת הראש שמותקנת בכלי הרכב המודרניים אמורה אומנם להפחית את הפגיעה
בחוליות הצוואר במקרים של תאונה מאחור, אולם בפועל המשענת כמעט תמיד אינה מכוונת בהתאם למיקום ראשו של הנהג שנוהג ברכב. מדובר בהתאמה של הגובה והמירווח שבין המשענת לבין ראשו של הנוסע. במספר בדיקות ה שערכו בנושא נמצא כי   ב- 85% מהרכבים המדגמיים שנבדקו, מיקום המשענת לא התאים למיקום הראש. הסיבה לכך היא לרוב שהנהג כלל אינו מכוון את משענת הראש, כשהדבר בולט במיוחד ברכבים שבהם נוהגים מספר משתמשים. בחברה הסתמכו על מחקרים רפואים רבים שבוצעו בנושא, ומצאו כי המרווח האופטימלי בין הראש לבין המשענת (המכוונת בגובהה) צריך להיות כ- 2 ס"מ. זהו המרווח האידיאלי בפרמטרים של בטיחות ונוחות. מרוחח קטן יותר יגרום לחוסר נוחות (כשהראש יגע במשענת לעיתים קרובות), ומרווח גדול יותר יגרום לפגיעה חזקה יותר בחוליות הצוואר.
לנוכח הממצאים הללו, צוות הפיתוח של חברת TRW פיתח מערכת ממוחשבת לכוונון אוטומטי של מיקום משענת הראש.  מערכות כאלה אומנם קיימות בשוק, אלא שב- TRW החליטו לפתח מערכת שתהיה מדויקת, מהירה ואיכותית יותר.
הפיתוח מבוסס על מערכת אלקטרו- מכנית שנטען כי היא מהירה, קלה, ופשוטה יותר מהמערכות המקבילות הנמצאות בשוק. הכוונה היתה שלא להשתמש ברכיבים פירוטכניים על מנת להזיז את משענת הראש, וזאת מכיוון שרכיבים אלו נדרשים להחלפה לאחר הפעלתם.  מנגד, ריכיבים אלקטרו-מכניים נעזרים לרוב בקפיצים על מנת להזיז את המשענת. המשמעות היא שניתן לבצע לרוב 'RESET' , לרוב ע"י בעל הרכב עצמו, על מנת להחזירם למצב המקורי.  בנוסף לכך, ב- TRW מתגאים בכך שהמערכת שלהם מהירוה ב- 5 עד 10 אלפיות השניה ממערכות אחרות הקיימות בשוק. מדובר בהבדל גדול, מכיוון שכל 'ארוע התאונה' אורך כ- 50 עד 60 אלפיות השנייה, בדומה לזמן הפעלתה של כרית האוויר. הזמן הזה מורכב מ- 10 עד 15 אלפיות השניה שלוקח לחיישן לזהות את התאונה ולהעביר את המסר, ולאחר מכן הפעלה של הסולונואיד שאורכת בין 10 ל- 20 אלפיות השנייה, ואילו הזזה המעשית של משענת הראש נמשכת בין 30 ל- 40 אלפיות השנייה. המערכת של TRW מסתייעת בקפיץ שמוסט לאחר שהסולונואיד מופעל, וכך הוא מסייע להגברת מהירות ההפעלה. כשראשו של הנוסע נע לאחור ופוגע במודול הנמצא במשענת, המכניזם ננעל (בדומה לנעילה המתבצעת בחגורת הבטיחות). מייד לאחר שמסתיים אירוע התאונה, הנהג יכול להסיט מנוף קטן שמחזיר את המכניזם למקומו, ומשענת הראש מוחזרת אחורה. המטרה היא שהנהג לא יידרש להזיז את ראשו קדימה בשעה שהוא נוסע עם רכבו לאחר התאונה. 

      

  הרשם עכשיו לקבלת עדכונים של 'רכב ותחבורה'
קצר, ממצה, איכותי, חינם - אצלך אחת לשבוע - במייל