יום עם נהג משאית: אנטולי דובינסקי, נהג משאית מאן
עם מנוף

'רכב ותחבורה' ממשיך להתלוות לנהגי משאיות ביום עבודתם. והפעם יום עם לאנטולי דובינסקי, נהג משאית מאן עם מנוף, מארגון נהגי יבנה-גדרות.

יוסי ריבלין

שם החברה: ארגון נהגי יבנה גדרות.
נהג: אנטולי דובינסקי.
משאית: מאן מודל 2008 400 כ"ס עם מנוף

אישור כניסה: יום שלם כמעט עבדה אליס מלשכת דובר נמל אשדוד ביחד עם אביבה מארגון סע-שא להסדיר לי כניסה לתוככי ארץ הפלאות, הנמל. כזכור, בפעם הקודמת שהתלוויתי לנהג משאית במסגרת סדרת כתבות זו, נאלצתי להישאר מחוץ לנמל בגלל שלא היה ברשותי אישור כניסה. הפעם סיקרן אותי לראות את העניינים מתוכם. לדווח לכם איך נראה הנמל מנקודת ראותו של אורח לרגע.  המשאית של אנטולי מארגון נהגי יבנה-גדרות אליו התלוויתי ליום עבודה בחייו גלשה באיטיות אל עבר השער החדש של הנמל. המאבטחת הקשוחה קלטה אותי מיד. אנטולי פתח את החלון והראה לה את האישור הקבוע שלו אבל היא נגשה ישר לעניינים. מה זה? שאלה אותו תוך כדי שהיא מצביעה עלי. "הוא מתלווה אלי", ענה.
"בוא בוא, רד אלי...!" פקדה עלי, משל הייתי פרפר נחמד.
ירדתי מהמשאית. היא שלחה מבט חפוז לספר אישורי הכניסה שברשותה  וירתה אלי מיד: "אין לי כל אישור כניסה עבור מלווה תחת שמך, עשה פרסה וצא החוצה". הקלות הבלתי נסבלת של פניית הפרסה. סירבתי פקודה. התווכחתי איתה. הרמתי טלפון לאליס וונדר-לנד, היא אכן אישרה שאני מאושר, הביטחון גם אישר ואחרי דקות ארוכות כניסתי התאפשרה. "פעם הבאה תקשיב לי," סיכמה המאבטחת את פרשת  יחסינו,  בקצת מבטי שטנה.   בתוך שניות הייתי ב'לב המאפליה' נמל אשדוד. 

נמל אשדוד: נחשב לשער הכלכלי  של ישראל. בשנת 2008 שינע נמל אשדוד כ-828 אלף  מכולות. סך המטענים שנפרקו ונטענו בשנת 2008 הסתכם בכ-15,399 מיליון טון. מידי יום מגיעים אל הנמל כמה מאות משאיות ולעיתים אף אלפים. כל נהג משאית מגיע לנמל כשבידיו כבר טופס עמיל המכס על המכולה שעליו לקחת. אחרי שנכנס הוא פונה למרכז האיתורים שם נמסר לו היכן ממוקמת המכולה. אז הוא נוסע לנקודה וממתין. ביום טוב אחרי כרבע המתנה יגיח אליו עגורן ענקי, הוא יתקשר למכולה  ויניח אותה ב"בום" על העגלה. מפעיל עגורן מקצועי יניח אותה בבום קטן. מפעיל עגורן פחות מקצועי יניח אותה בחבטה. לפני כמה שנים הצליח מפעיל עגורן לרסק לאנטולי את העגלה עקב הנחה לא מקצועית של המכולה. תודה לאל הסתיים רק בנזק. ביום טוב התהליך אורך כולו כחצי שעה, אבל ביום רע, ויש לא מעטים כאלו, עשוי נהג משאית לבלות גם כמה שעות בפקק ארוך ומתיש להעמסה עם צווארי בקבוק בלתי נסבלים. בקרוב מאוד תפעיל  הנהלת הנמל  "פיילוט" לקיצור בירוקרטיית ההעמסה. ארגון נהגי יבנה-גדרות, מקום עבודתו של אנטולי נכלל בין חמש החברות בפיילוט. הנמל רחב ידיים. בקצה שלו אפשר לראות פס כחול של ים, אבל בעיקר רואים שם  הררי מכולות, עגורני ענק ואלפי מכוניות חדשות.חיפשתי את  המרמרה הנבזית, אבל לא מצאתיה. אולי כבר 'עפה'.  

  
אנטולי דובינסקי: זהו שמו. כבן 40. 20 שנה נהג משאית. נשוי לסווטלנה, פקידה בחברת כוח-אדם,  אב ל-2, תושב אשקלון. נוהג במשאית מאן בעלת מנוף 400 כ"ס מודל 2008. הוא נהג שכיר כ-14 שנה בחברת בארגון נהגי יבנה-גדרות מאשדוד. משכורתו בנויה משכר בסיס + אחוזים מהנסיעות.  פגשתי אותו בשעת בוקר מוקדמת בצומת ראם טיפסתי למשאית וביחד יצאנו ליום עבודה שעיקרו שלוש 'נגלות' אל נמל אשדוד וממנו ליעדים שונים באזור גוש דן. תפקיד המנוף לתת שירות ליבואנים וליצואנים שאין להם רמפת פריקה בשטחים. וכך אנטולי  בא מוריד במקצועיות רבה מאוד את המכולה לקרקע ונוסע. 

עלייה לישראל: בשנת 1990 עלה לארץ עם הוריו מהעיר חרסון, עיר נמל חשובה בדרום אוקראינה, שוכנת בסמוך לים השחור ולנהר הדנייפר. שם למד הנדסת חשמל אוניות אבל פה בישראל הבין שלא ימצא פרנסה במקצוע זה. הוא התגייס לצה"ל, הוציא רישיון ג'  והצטרף לחייל התובלה. מאז לא עשה כל עבודה אחרת בחייו מלבד נהיגת משאיות. בצבא הוא מוביל טנקים – הסיירת של ההובלה.

הובלת טנקים:  במבצע 'עופרת יצוקה' הוא גויס בצו שמונה ושבר לדעתו את שיא גינס בנסיעה במשאית: "היינו שני נהגים על המשאית ושבועיים רצופים מנוע המשאית לא כובה (מלבד לתדלוק ולהחלפת צמיגים בלבד). נהגנו שבועיים ימים ברציפות, 24 שעות של הובלת טנקים לדרום. כשאחד נוהג השני מנסה לנוח. את הארוחות קיבלנו בנקודות שתואמו במכשיר הקשר, וגם את הארוחות אכלנו תוך כדי נהיגה. אחד אוכל והשני נוהג.  במהלך שבועיים רצופים רק נהגתי ואכלתי. יצאתי מעופרת יצוקה חמישה ק"ג נוספים", הוא מספר.
אנחנו מעמיסים מכולת מוצרי קרמיקה וחרסינה  (מתורכיה – לא עלינו) ומובילים אותה למגרש פריקה של ארגון יבנה-גדרות. שם המכולה תיפרק ותובל במשאית אחרת אל היבואן. בינתיים אנחנו משוחחים על החיים.

חלום? קצת שקט: הסופר אתגר קרת כתב סיפור קצר שנקרא דג זהב על במאי צעיר שמחליט לדפוק לאנשים בדלת  ולשאול אותם שאלה. אם היו מוצאים דג זהב מדבר שהיה מעניק להם 3 משאלות מה היו מבקשים. לדמות המרכזית בסיפור קוראים אמנם סרגיי גורליק ולא אנטולי, אבל אני מחליט להפנות את השאלה גם לאנטולי, ללמוד קצת על החלומות שלו.
אנטולי: "חלומות? שאוכל יום אחד לשבת בבית קפה בים וולא לחשוב על כלום. רק שקט.  לא על עבודה לא על מעבר הדירה הקרובה, לא על מטלות. לנקות את הראש. זה החלום היחיד שיש לי. אבל כמו שאני מכיר את עצמי אם זה יקרה אני אמות מיד משעמום אבל גם לא בטוח שזה חלום".
אוהב את העבודה?
אנטולי: כן. זו העבודה שלי. אין לי עבודה אחרת. חוץ מזה נהיגה זה לא מקצוע. זו מחלה. אם נכנסת לזה אז כבר אי אפשר לצאת. אף יום לא דומה ליום אתמול, אתה מתמכר לדרכים, לנוף המשתנה".

עוד סיבוב: אנחנו פורקים את המכולה ושבים לנמל לעוד סיבוב. הפעם אנחנו אמורים לאסוף מכולה של חומרים כימיקלים המיועדים לבית מסחר לכימיקלים בראשון לציון. בדרך הוא מתדלק בתחנת "טן". לנהגי החברה יש סידור שמי שמתדלק שם זכאי לסנדוויץ' ומשקה. ואנטולי לוקח לו כריך עם גבינה בולגרית וקולה, ארוחה נדירה.  זה כבר ישמש אותו עד לארוחת הערב. במקום הוא פוגש שני עמיתים מהחברה, אלכסיי ומיכאל. והם מחליפים קצת דעות ודאחקות ברוסית וממשיכים.  במקביל הוא מתאם חשמלאי לדירה חדשה שהוא ואשתו רכשו לאחרונה והם אמורים להיכנס אליה בימים הקרובים. אחרי ראשון לציון אנחנו עוצרים לבקר במשרדי החברה באשדוד, ארגון נהגי גדרות יבנה. אחת מחברות התובלה הוותיקות בארץ. נוסדה עוד בשנות השישים. היום היא בבעלות שמוליק קזולה ואבינועם כוכבי. היא כוללת כ-45 משאיות. נהגים שכירים, בעלי מניות וקבלני משנה. חברה מקצועית מאוד ומוערכת מאוד בשוק. חברה שיודעת לתת שירות ללקוח אבל גם לדאוג לעובדיה. ראיתי זאת במו עיניי. בדיוק כשהייתי שם טיפל המנכ"ל קזולה בבעיה אישית של אחד העובדים. חשבתי לעצמי – אשריי העובד שאלו מנהליו. 

* * *
אחר כך נפרדתי מאנטולי. הוא יצא לנגלה שלישית לפרוק מצבות שיש. אני פרשתי הביתה.  

 

      

  הרשם עכשיו לקבלת עדכונים של 'רכב ותחבורה'
קצר, ממצה, איכותי, חינם - אצלך אחת לשבוע - במייל 

 

דואר אלקטרוני
שם