כבר לא עבודה שחורה


עולם הרכב מתפתח ומשתכלל בקצב מואץ. עולם מתוחכם, הדורש ידע ומיומנות. לא עוד המוסכניק עם ידיים משומנות בגריז, אלא איש הייטק מתוחכם, המכיר מערכות אלקטרוניות ממוחשבות. המחסור באלה קריטי.  אם כך, מי יטפל באוטו שלי? שלך? שלנו? הלא ייאמן קרה בישראל; גופים תחרותיים, עוינים לעתים זה לזה, התאחדו סוף סוף. משרדי התחבורה, החינוך, התמ"ת, איגוד יבואני הרכב, איגוד המוסכים, צה"ל (חיל החימוש) ורשתות: אורט ועמל - התאחדו כדי להקים מגמה חדשה, אוטוטק שמה, שתתן אולי מענה להקמת דור חדש של בעלי מקצוע לענף הרכב


עזי בירמן


זוג חברים שהיו בשליחות ממלכתית באירופה חזרו עתה לארץ.  שם הם היו רגילים למכוניות גדולות עם מנועים עוצמתיים, ממשפחת ב.מ.וו.
לצרכי עבודתו של הבעל עמדה מכונית ממשפחת ה-700  ולאישה היה ג'יפון עירוני 3 X , ואילו כאן קיבלה האישה ממקום עבודתה סקודה אוקטביה עם מנוע 1.2 ליטר TSI. קשה היה להם, לשניהם, לעכל את העובדה שהסקודה הכבדה, 1290 ק"ג כשהיא ריקה, עם מנוע קטנטן וחלש יחסית, 105 כוחות סוס, מטפסת על הקסטל הרבה יותר מהר מהמיצובישי לנסר שלי. האוקטביה גדולת הממדים מזנקת ל-100 קמ"ש ב-10.8 שניות, הרבה יותר מהר מרוב המכוניות "ההייטק דרגה 2" עם מנוע 1600 סמ"ק, ויותר מכך עם צריכת דלק רק של 5.2 ליטרים ל-100 קילומטרים!
המנוע והגיר החדש, כפול הצמדים, של קבוצת פולקסוואגן מחוללים פלאים, ולא בכדי הם הובילו את החברה להיות יצרן המכוניות השני בגודלו בעולם. התוצרת הגרמנית-צ'כית-ספרדית היא פאר הטכנולוגיה במכוניות עממיות. מומחה אמר לי כי במכונית מסוג דומה יש 30-40 חיישנים ומחשבונים השולטים ומבקרים את התנהלות הרכב הנע במהירויות גבוהות  על כבישיה המשובשים של ישראל.
יצרנים רבים אחרים מנסים בהצלחה כזו או אחרת להדביק את הפער הטכנולוגי, ואכן, אנחנו במאה ה-21 וקשה יהיה להפריז אם נאמר שזה מה שמדיר שינה מעיניהם של ראשי איגוד המוסכים ועמיתיהם לענף התחבורה נוכח העובדה שככל שהמכונית משוכללת יותר וביצועיה פורצים יותר כך מתחדדת השאלה – מי יטפל במכוניות האלה? ומי יוודא שהמכוניות החדשניות ומהירות לא יהפכו לכלי הרג משוכלל בשל טיפול לקוי.
"חזינו את המפולת כבר לפני שנים, ראינו אז את מה שקורה היום – מחסור חמור בבעלי מקצוע מיומנים", אומר רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים, "צריך לזכור כי קצב ההתעדכנות של הרכב החדש הוא מהיר בעשרות מונים ממה שהכרנו עד עתה".

אז מה אתם עושים?
"למעשה כבר עשינו הרבה פעולות בתחום החינוך הטכנולוגי, כמו למשל: יש לנו יתרון מובנה יחסית על ענפים אחרים בכך שכל בתי הספר התעשייתיים עדיין רובם מושתתים על נוער שלומד מכונאות ללא בגרות ובענפים האחרים התשתית אצלנו עדיין קיימת".
ענף המכוניות בישראל מנתץ לרסיסים את כל חוקי הטבע. אם לכל דבר חי בעולם יש אבא אחד ואימא אחת, למכונית בישראל יש המון אבות ואימהות  וכל אחד אחראי לחלק קטן מרצף הדנ"א שלה. למשל: משרד התמ"ת, משרד החינוך, משרד התחבורה, משרד האוצר, משרד התשתיות, המשרד לאיכות הסביבה, מכון התקנים, איגוד יבואנים הרכב, איגוד יבואני החלפים, איגוד החברות להשכרה וליסינג, איגוד חברות הביטוח,  איגוד המוסכים, איגוד המשאיות, ואיגוד, ואיגוד...  
מה פלא שלילד הזה יש צרעת ושחפת, כולירע ושאר מרעין בישין?
נוכח הרשימה הארוכה והלא מובנת הזאת, קרה דבר מפליא; חלק גדול ומרכזי מבעלי האגו המנופח התלכדו כדי למצוא פתרון לבעיה שהחלה להציק  כבר לפני עשור, והיום היא כבר צובטת ומשאירה סימנים כחולים.
"קיים חוסר רצון של הצעירים לפנות לנתיב של חינוך והכשרה טכנולוגית ובעיקר בענף הרכב", אומר רונן לוי, "איזו אימא יהודייה תרצה שהבן שלה יהיה מוסכניק? עם ידיים שחורות משמן וגריז, עם משכורת ירודה וללא אפשרות להתקדם?"

אגף הרכב מכיר בחשיבות הנושא

משה קירמאיר ראש תחום הדרכה ופיתוח במשרד התחבורה, הגיע לתפקידו היישר מצה"ל, אחרי שרות של 28 שנים בתפקידים דומים. "אגף הרכב הוא אומר, חרת על דגלו את נושא לימודי הרכב בישראל יחד עם היכנסו לתפקיד של מנהל בכיר באגף הרכב מהנדס אבנר פלור, העובדות שהוא מצא הן: 'שיש פערים עצומים מהבחינה המקצועית בין הטכנולוגיה המתקדמת בכלי הרכב לעומת המקצועיות והידע (הירוד) של בעלי המקצוע בישראל' ופערים גדולים באיוש כוח אדם מיטבי בין הביקוש להיצע".
צריך, כמובן, להתחיל במשהו והמשהו הזה הוא המכנה המשותף לכולם שהוגדר והוסכם כי  "ענף הרכב צריך לעבור ועובר לאקדמיה –  מלואוטק להייטק" . מכאן ואילך,  בשיתוף כל שאר החברים, החלה פעילות ענפה אשר בימים אלה קורמת עור וגידים.
בחודש יולי 2011, אישר המל"ג למכללת אפקה, בצפון תל-אביב, להכניס מקצוע חדש – מהנדס מכונות עם התמחות ברכב. לאחר 4 שנות לימוד מקבל המהנדס תואר   (בי. אס. סי) BSc.
"בנוסף רתמנו את רשתות החינוך אורט ועמל ללימודי האוטוטק עוד בשלב התיכון.  בשנת הלימודים תשס"ב, נפתחו  כיתות לימוד בשלושה בתי ספר:  ב"אורט שרת" נצרת עילית, ב"אורט" יוקנעם וב"עמל רב תחומי" פתח-תקווה. מגמה נוספת תיפתח בשנה הבאה ב"עמל רב תחומי שבח מופת" בתל אביב.
ד"ר רונית אשכנזי, סמנכ"לית רשת עמל ומנהלת המנהל לפדגוגיה מתקנת ואומרת ש"מדובר ב'מגמת אוטוטק' ואין זה פרויקט. פרויקט הוא מבצע שמתחיל ונגמר ואין לנו כוונה היא אומרת בנחרצות, לסיים אותו כל-כך מהר".
עמל היא רשת חינוך עם מוסדות ברחבי הארץ. לרשת יש בתי ספר לכל רמות התלמידים החל במצטיינים ביותר, דרך רמות הביניים ועד לתלמידים החלשים ביותר. המגמות העיוניות והטכנולוגיות נמצאות בפיקוח משרד החינוך ושם לומדים 40,000 תלמידים. עוד כ-4,000 תלמידים לומדים בבתי ספר מקצועיים שנמצאים בפיקוח משרד התמ"ת (החליף, כנראה בשל שיקולים קואליציוניים, את משרד העבודה - ע"ב).
לדבריה של הד"ר אשכנזי: "רשת עמל מחנכת ומובילה למצוינות וליזמות כאשר חינוך מדעי וטכנולוגי עומדים במרכז התוכניות שלנו".
אורן ברזילי, מנהל כשירות ופיתוח רשת בקבוצת מאיר, גם הוא כמו משה קירמאיר, בא מחיל החימוש היישר אל העשייה האזרחית. אורן מעיד על עצמו שהיה "פריק" של מכוניות כבר מגיל צעיר, קרא חוברות רכב, הסתובב בחדרי תצוגה ובמוסכים. הוא מספר שאביו קיבל במתנה קטנוע למברטה והילד הסקרן לא התאפק ופירק אותה לגורמים. להרכיב אותה בחזרה הוא לא ידע  ומאז הבין שצריך ללמוד את הנושא. 
אורן, למד בבית הספר התיכון הידוע מוסינזון במגמת רכב, גם אביו למד שם (מגמת חקלאות) והיום בנו לומד שם במגמת ספורט וביולוגיה. אחרי תיכון המשיך במסלול עתודה טכנית בשיתוף חיל החימוש עד י"ג עם תואר טכנאי מכונאות רכב ואבחון ואחר כך השלים לימודים לתואר הנדסאות במסגרת צבא הקבע.
נשמע מושלם, אבל לא. בגלל חוסר הדמיון בין מה שלמד לבין דרישות הצבא העביר אותו צה"ל קורס מכונאי טנקים ורק"מ שאותו סיים בהצטיינות. אחר כך המשיך בשלל תפקידים, כולל הדרכה בבה"ד 20 הוא עסק שם בדיזל ובמכונות כבדות בעיקר בכלים מכאניים. הצבא הציע לו לחתום לתקופה ארוכה אך הוא בחר לצאת לשוק החופשי. באזרחות הוא התקבל לעבודה בחברת מאיר יבואנית רכב פרטי ומשאיות ונדהם מהפער שנוצר בין הידע שלו לבין מה שקרה בפועל: "כאילו עד עתה לא למדתי כלום והייתי צריך 'להמציא את עצמי מחדש', ללמוד בעצמי מספרות מקצועית ומקורסים שקיבלתי אצל יצרן הרכב בשבדיה".

הבעיה קיימת גם בצבא

אכן, גם צה"ל, ליתר דיוק חיל החימוש, נאבק  מדי יום בבעיה הזאת. גם לצבא יש מחסור בבעלי מקצוע משכילים, מיומנים שיכולים לתת מענה לכל צרכיו העכשוויים והעתידיים ולכן זו הסיבה שחיל החימוש מעורב מאוד בתכנית "האוטוטק".
רס"ן אסנת לוי מגירא היא ראש מדור שוחרים וקד"צ בחיל החימוש שלדבריה הוא חיל טכנולוגי "שמפתח חזק ולפעמים גם מייצר את אמצעי הלחימה של צה"ל. זהו חיל שמשרתים בו הרבה מהנדסים שהם הגוף המפתח. החיל נמצא ופרוס בכל יחידות הצבא ונציגיו אחראים על הכשירות של אמצעי הלחימה ולמעשה הוא החיל הגדול ביותר בחיל היבשה.
ומי שלא ידע, בחיל החימוש יש מעל 70 מקצועות שונים, עבור כל מקצוע כזה יש מסלול פיתוח שלם לבעל המקצוע משלב הכשרת היסוד ועד לרמת ההתמחות המתקדמת ביותר ברמת המקצוע".

האם אפשר להבין מדברים אלה שבוגרי בתי ספר מקצועיים לא יודעים מספיק כשהם מגיעים לצבא?
"בגלל שהחיל כל כך טכנולוגי הוא זקוק לכוח אדם שיש לו ידע, כלים ומיומנויות שיוכל להתמודד עם האתגר הטכנולוגי הקיים היום בצבא. בגלל המשבר בחינוך הטכנולוגי שמשתרע כבר לאורך חמש עשרה השנים האחרונות. צהל, כצרכן טכנולוגיה סובל מהמשבר הזה בדיוק כמו התעשייה בישראל, מהסיבה הפשוטה שהחברה שמגיעים להתגייס בבקו"מ  מגיעים עם פחות רקע טכנולוגי ויותר רקע עיוני. לקבל בחור שבוגר מגמת אומנות או קולנוע ולהכשיר אותו למקצועות אחזקה עם מאפיינים טכנולוגיים בתוך זמן קצר של הכשרה זה דבר מורכב ולכן הנטייה שלנו, בקד"צ וזה מה שאנחנו עושים – להגדיל את כמות בוגרי הנתיב הטכנולוגי שיגיעו לחיל. היום יש מגוון רחב של תכניות קדם צבאיות שמעודדות קודם כל את הצעירים לבחור במגמות הטכנולוגיות אנחנו מלווים אותם עוד בתקופת הלימודים ונמצאים בכל צומתי ההחלטה לגבי מה ילמדו הצעירים מפני שהם הם לא חשופים דיים לנעשה בעולם הטכנולוגי וליתרונות שהוא טומן בחובו".
רס"ן אסנת מספרת שלפני כשנה הטמיע קצין חימוש ראשי, תא"ל צביקה קראוס, תפיסה שכותרתה: "בית ספר, צבא, תעשייה". לפי התפיסה המשולבת הזאת הרעיון הוא לצייר אופק תעסוקתי והשכלתי לבני נוער לתמוך אותם בשלב הלימודים ולהוביל אותם אל חיל החימוש לצבירת ניסיון וידע כשבסוף השרות הצבאי הם משתלבים בתעשייה עם ידע וניסיון רחב בשטח.
"עשינו אחר-כך צעד נוסף רחוק יותר", היא ממשיכה, "והבאנו את התעשיות להשתלב בבתי הספר מתוך הבנה שילד שהכיר את התעשייה מגיל צעיר יש לו כבר כיוון, שאיפה, קשרים ורצון להיות חלק מהתעשייה הזאת בעתיד.  
היום בחיל החימוש אנחנו עובדים בשיתופי פעולה שונים עם יותר מ-100 בתי ספר ומכללות ברחבי הארץ.
חיל החימוש הוא גם החיל הבלעדי שמפתח את תחום מקצועות הרכב בצבא, בחיל האוויר ובחיל הים. עולם הרכב בצה"ל הוא רחב מאוד ומורכב מאוד מבחינת הכמות והמגוון. בשנים האחרונות נקלטו הרבה מערכות חדשות בעולם הרכב וכדי להתמודד עם הצורך שנולד אנחנו זקוקים לבעלי מקצוע מהשורה הראשונה עם השכלה. לכל סוג של אוכלוסייה יש לנו מסלול הכשרה שונה. החיל, פיתח את מסלול הנדסאי  אוטוטרוניקה ועבור אותה אוכלוסייה פותחה הכשרה בנושא דיאגנוסטיקה והם מתפתחים בציר הפיקוח המקצועי המתקדם והרב תחומי".

הנוער מתעניין בנושא הרכב

מחזקת את דבריה הד"ר רונית אשכנזי מרשת עמל: "אוטוטק היא אכן, מגמה חדשה וזה מדהים איך היא לא קמה עד היום אנחנו יודעים מהילדים שלנו, מהנוער שמאוד מאוד מתעניין בנושא הרכב. רבים סקרנים לדעת איך פועל המנוע, איך פועלות המגמות המתוחכמות ברכבים, איך לאבחן תקלה והוא מאוד מחובר לתחום. רוב המערכות ברכב הן ממחושבות מתוחכמות וכדי לטפל בהן נדרשת דיאגנוסטיקה או שימוש במחשב, נדרשת הבנה במגוון מקצועות טכנולוגיים, חשמל, מכונות, אלקטרוניקה, טרמודינמיקה  ועוד והחיבור בין הצורך של ענף הרכב לבין הסקרנות והעניין של התלמידים בעצם לא קרה, משהו קטע את הרצף – לא נוצר חיבור ומגמת האוטוטק באה לבנות אותו מחדש".

ד"ר נדב בצר לשעבר המפקח על מפמ"ר (מפקח מרכז ארצי להוראת תחומי המכונות) במשרד החינוך, האם אתה חושב שזה טוב שיש כל כך הרבה משרדי ממשלה שנוגעים בתחום ולא משרד אחד בלבד?
בתשובה הזאת אני רוצה להיות זהיר ואני מעדיף להתרכז בצד המקצועי כרגע.

למי יש את הכוח והסמכות להטות את הכף למשרד החינוך או לשני המשרדים האחרים ואיגוד המוסכים?
אני חושב שכל מה שקשור לחינוך ולהכשרה של בעלי מקצוע צעירים טרום צבא ומיומנים זה באופן בלעדי בידי משרד החינוך והוא צריך לפעול על דעתו ללא קשר לשיקולים הכלכליים כי השיקול העיקרי הוא מניעת תאונות דרכים והקטנה ההוצאות על שימוש בכלי רכב.

האם אפשר ללמוד מכך שמשרד החינוך מנסה לפרוק מעל עצמו את החינוך הטכנולוגי הקלאסי?
נדב בצר מספר בכאב על בתי ספר שנעלמו מהנוף וביניהם: "בית הספר על שם יגאל מוסינזון בהוד השרון שהיה בזמנו בית הספר המוביל בתחום מקצעות הרכב כולל בגרות, טכנאים והנדסאים, אבל ברוח הזמן והאופנה בית הספר הזה חוסל! וכך גם אורט ליבוביץ בנתניה, אורט טכנולוגי בת ים, בסמ"ת בחיפה, ישיבת כפר צבי ציטרין, תיכון ע"ש רוגוזין בקרית גת. נסגרו גם מגמות של מכונות, חשמל, נגרות, אופנה וכדומה."
י"ו (השם המלא שמור במערכת) הייתה מנהלת המנהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, וכנראה זו היא שעמדה מאחורי הרפורמה של שנת 2004 שנתקבלה למרות ההתנגדות של מרבית המפקחים המקצועיים  ויש אומרים שאצלה נזרע הזרע שנובט היום: "מה שחשוב לי זאת שמירה על רמה מקצועית לא על חשבון החינוך ולא ייתכן שמשרד החינוך ייתן יד לקיצוץ בלימודי חובה הכרחיים רק בגלל שיקולים כספיים. החינוך צריך להיעשות בזמן, בכלים הנכונים וברצינות כי חיי אדם, למי שלא הפנים זאת, תלויים בכך".
מוסיף ד"ר בצר: "לפי המחקר תחום התחזוקה מתנהל בדומה לעקומה הסינוסואידלית, משמע, כשהתחזוקה גרועה והתאונות רבות מעבים ומחזקים את העוסקים בדבר ומשמשיגים רמת תחזוקה גבוהה ומיעוט תאונות מדללים את צוות התחזוקה, מורידים את רמת הכשרתם וחוזרים לנקודת ההתחלה של רמת תחזוקה ירודה וריבוי של תאונות וחוזר חלילה. כל מחזור כזה אורכו 7-8 שנים.
היום המחזור המקצועי בישראל בנוי על העלייה מחבר העמים שמתחילים עכשיו לפרוש לגמלאות, בכל אופן התעורר משהו או מישהו גם במשרד החינוך שאותו מוביל גם היום השר גדעון סער והעובדה שהוא נרתם לסייע במימון (חלקי) של מגמת ה"אוטוטק".
ד"ר רונית אשכנזי: "המגמה בעמל היא רב תחומית. התלמידים לומדים להכיר את המערכות הקיימות ברכב בצורה מעמיקה. הם לומדים לאבחן תקלות ולטפל בהן. הלימוד הוא עיוני וההתנסות – מעשית".

יש לכם סדנה מתאימה?
"פתחנו את השנה הראשונה של הפיילוט ב"עמל א' רב תחומי" פתח תקווה ובשנת הלימודים הבאה תיפתח גם בבית הספר הרב תחומי "שבח מופת" בתל אביב. המסלול הרגיל, ברב תחומיים, הוא שתלמיד שסיים י"ב כיתות יצא עם תעודה בגרות והסמכה לאוטוטק 1, מי שימשיך לכיתה י"ג יסיים עם הסמכה לאוטוטק 2 (דרגת טכנאי. ע"ב) ומי שימשיך לכיתה י"ד יקבל תואר הנדסאי והסמכה לאוטוטק 3. אפשר ללמוד את מגמת אוטוטק הן במסלול הרגיל והן במסגרת תכנית טו"ב (טכנאי ובגרות בסוף י"ב) שהיא החדשה המאפיינת את מגמת האוטוטק ובה התלמיד יסיים כיתה י"ב עם בגרות והסמכה לאוטוטק 2 בפתח תקווה התחלנו כבר עם המסלול הזה ולומדים בו 20 תלמידים. במגמות טכנולוגיות אנחנו מלמדים עד 15 יחידות לימוד כאשר במגמת אוטוטק התלמידים לומדים גם מדעי הטכנולוגיה, מכאניקה הנדסית, מערכות הנדסאיות ממוחשבות עם התמחות באוטוטק.
"ב'שבח מופת' לדוגמה, יש הרבה תלמידים שמוצאם ממדינות חבר העמים  וזה מעניין אותם מאוד ובכלל בבתי הספר של רשת עמל  מובילים לחינוך טכנולוגי שהוא שילוב של חוכמה בראש ובידיים".

אמרת שלתלמידים הרוסים יש את התכונה הזאת 'שילוב של חוכמת הראש והידיים', הכול כך מבוקשת, האם זה גנטי?
"לא. זו רק תרבות וחינוך מוקפד וכך אנחנו רוצים לראות את כל תלמידי המגמות הטכנולוגיות של רשת עמל".


מרכז ההדרכה והכשירות של מאיר

המוסכים הם אלה שיקלטו את הדור הצעיר של בעלי מקצוע משובחים ועדכניים. ומיהם המוסכים של היום? ומה עומד בפניהם? אורן ברזילי מחברת מאיר: "האתגר של המוסך המודרני הוא אתגר כפול ומאוד מורכב, הראשון הוא עסקי\ארגוני התחרות משתכללת והמוסך צריך להבטיח את היעילות התפעולית שלו וניצול נכון של המשאבים שלו, כלומר: זמן, ידע, חלפים ומקום. ככל שיעבוד מהר ורזה יותר מבנה העלויות שלו יאפשר לו להיות תחרותי וגמיש יותר מבלי לאבד את הרווחיות שלו. להציע שרות טוב ומהיר במחיר הגון. מהצד האחר עומד האתגר הטכני, מה שקורה זה שיישום טכנולוגיות ממוחשבות ברכב והמעבר של היצרנים לשימוש "במחשבי על" לתכנון וניסוי מאפשר להם לקצר דרמטית את משך הפיתוח של רכבים וכתוצאה מכך להאיץ את קצב השינויים והדגמים החדשים. תופעה הזו יוצרת פער בין הידע והקדמה במעבדות המחקר של היצרנים לבין השטח (המוסכים) שאמורים לתמוך במוצרים כשהם "עולים על הכביש".
עולם ההכשרה הפורמאלי דהיינו המוסדות של ההכשרה מחוץ לעולם העסקי, כלומר: בתי ספר, מכללות, אוניברסיטאות אינם מצליחים ללמד את הנושאים הרלוונטיים לשטח. ומכאן למעשה הארגונים מחויבים לתת בעצמם את הפתרונות.  

ספר לנו על מרכז ההדרכה והכשירות של מאיר.
למעשה אנחנו מספקים לעובדים בקבוצה פתרון הדרכתי מלא, ההדרכה מחולקת ע"פ צורכי התפקיד ואנו בונים את כשירות העובד לפי רצף הכשרות בתחומים שונים שיביאו אותו לרמת כשירות התואמת את צורכי התפקיד בצורה אופטימאלית. ההכשרה כוללת הכשרה תיאורטית ומעשית, ליווי בשטח ומבחנים כמובן. המדיניות או הפתרונות ההדרכתיים ניתנים בשילוב של פתרונות מקומיים שפותחו כאן בישראל ופתרונות שפותחו על ידי היצרן ובכלל זה מערך לומדות ממוחשבות ללמידה עצמית. אנחנו מבצעים קורסים, בקבוצות קטנות שמעבירים אותם מדריכי המחלקה שמוכשרים לכך בחו"ל מספר פעמים בשנה (אני קורא להם "יבואני ידע") וזה עיקר תפקידם, לאחר מכן ההדרכות 'מגוירות לישראל' ואנו מכשירים את טכנאי החברה ובעלי תפקיד נוספים.

זה בוודאי עולה כסף רב האם זה כדאי?
"אם הם לא ילמדו בהדרכה, מחר בבוקר הם לא ידעו כיצד לתקן את הרכב וזה יעלה לנו הרבה יותר, שלא לדבר על שביעות רצון הלקוח ונאמנות הלקוחות לחברה".


התרומה של  יוניברסל מוטורס ישראל

תום לרנר שרעבי הגיעה מאנגליה לישראל כנערה צעירה. היא שירתה בצבא, סיימה לימודים אקדמיים (מנהל עסקים) ומאז (כמעט מחצית חייה) היא ביו. אם. איי. UMI, בתפקיד של מזכירת החברה והדירקטוריון ולאחרונה גם כמנהלת קשרי קהילה והיא מספרת: "לפני 4 שנים החלטנו לשנות את התפיסה לגבי תרומה לקהילה, רצינו להיות מאוד ממוקדים בכל מה שקשור בקהילה ולהתאים את הפעילות שלנו לתחום העיסוק שלנו – כלי רכב. עד לפני 4 שנים היה לנו תקציב תרומות שהיינו נותנים לעמותה זו או אחרת, תרומה כספית ללא אג'נדה חברתית, לא היה שילוב עובדים כמתנדבים, לא הייתה שקיפות לגבי מי מקבל את הכסף ומה עושים בו.  לתת תרומה זה הכי קל, כותבים צ'ק ואז המצפון מתמרק. החלטנו לעשות זאת אחרת ויותר יעיל ואפקטיבי".

אז מה עשיתם?
"הקמנו ועדת היגוי לקשרי קהילה. ההנהלה הטילה עלי לרכז את הפרויקט. "לקחתי נציג מכל מחלקה ובחברה יש הרבה מחלקות ועשינו סיעור מוחות. הוצאנו שאלון לכל עובד ושאלנו באיזה תחום הוא רוצה להתנדב, האם זו פעילות שיא (חד פעמית), כמה פעמים בשבוע? עם איזה סוג  אוכלוסייה?  בנוסף, יצרנו שיתוף פעולה עם עמותת מתן המחברת בין עסקים לקהילה. הם נתנו לנו כלים רבים ולימדו אותנו מהי באמת קהילה ואז יצאנו לדרך".

פרויקט חברתי אחר ולא פחות חשוב בעיניכם הוא הפעילות למען החינוך הטכנולוגי מה אתם עושים בנושא הזה?
"גם מבחינת התקציב זה רוב הפעילות שלנו ושוב אל תשאל אותי על המחיר הכספי. 'אנחנו  מגדירים את קידום דור העתיד של אנשי השרות בתחום הרכב'. המטרה, שיפור תדמית המקצוע שסובל מתדמית מאוד נמוכה. ביחד עם איגודי היבואנים והמוסכים וגם משרדי התחבורה, החינוך והתמ"ת וגם עם צה"ל החלטנו לעשות לשיפור תדמית מקצועות הרכב. בפועל אמצנו את "אורט יד שפירא" בתל אביב וזו כבר השנה הרביעית שאנחנו שם. בין השאר אנחנו ממנים מורים שנותנים לתלמידים שיעורי תגבור במקצועות המתמטיקה, אנגלית ועברית. במקום שילמדו בקבוצה גדולה של 20-25 תלמידים אנחנו נותנים אפשרות ללמוד בכיתה של 5 תלמידים, דבר אחר זה ציוד, לדוגמה, נתנו לבית ספר כתרומה מכונית מסוג ביואיק אינקלייב שמייצגת את הדור החדש של המכוניות. יש בה מכלולים משוכללים, מערכות מחשוב לשליטה ובקרה ויחד עם המכונית הם קיבלו מכשיר דיאגנוסטיקה 'טק 2'  שבלעדיו אין שום אפשרות לגשת לטיפול במכונית. כבר ראיתי בבית ספר אחר (שעדיין לא נמצא לו פטרון תומך) שהרכב שהם מתנסים עליו הוא סובארו משנת 1970 עם קרבוראטור. למי יש קרבוראטור היום? כמובן שזה ממלא אותנו בגאווה על החלק הקטן שלנו למען המטרה החשובה. עד היום תרמנו 40 כלי רכב לבתי ספר טכנולוגיים ברחבי המדינה".

למה בחרתם באורט יד שפירא?
"מפני שהם ממוקמים גיאוגרפית קרוב אלינו וקל לנו לשלוח אליו מומחים וציוד. עשינו סיור גם בבתי הספר האחרים והוא התאים לנו מאוד".
אה, יש כאן אנקדוטה: תום סוגרת עתה מעגל. בעת שירותה צה"ל הייתה החיילת הצעירה מדני"ת ושרתה (איפה אם לא?) באורט יד שפירא עם אוכלוסיית תלמידים משכבות מצוקה שסבלה מחסך תומך כלכלי ותרבותי ושם היא הנחילה להם שיעורי מוכנות לצבא, ציונות, ערכים חברתיים, מורשות קרב ואידיאולוגיה.

* * *
לסיכום, משפט מפתח מפיה של ד"ר רונית אשכנזי, עם שמץ ואולי יותר של גאווה: "יש שתי מגמות במערכת החינוך של היום שאנחנו מלמדים בהם דיאגנוסטיקה האחת, מדעי הרפואה והאחרת 'אוטוטק'".

 


 

הרשם עכשיו לניוזלטרים של רכב ותחבורה: 
קצר, ממצה, איכותי, חינם - אצלך במייל
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]        [מפת האתר]        [יצירת קשר]        [קישורים]
 
 
     
לייבסיטי - בניית אתרים