מירוץ של מאות כוחות סוס

שרות רכב ותחבורה 

 

המתח בעיצומו. קרוב לעשרים משאיות נמצאות בנקודת הזינוק, כשכל אחת מהן נושאת בקרבה מאות סוסים אצילים וחזקים שאמורים לתת את כל העוצמה שהם מסוגלים להפיק במשך הדקות הקרובות. על המלאכה מנצחים נהגי המירוצים, כשהללו עברו מאות רבות של שעות אימון עם המשאיות החזקות, כשהיעד הוא לנסות ולהגיע ראשונים לקו הגמר. בפועל, הרבה מאוד תלוי על כתפיהם של אותם נהגים. יצרני המשאיות מקדישים מאמצים רבים על מנת להשביח כל העת את המשאיות החזקות בקטגוריה, וזאת בכדי להפגין את העוצמה והאיכות מול הקהל. מדובר כאן בהרבה יותר מהאלפים שגודשים את מסלול המירוצים ועוקבים בעניים רב אחרי המתמודדים, אלא , ולמעשה בעיקר, להפגין את העוצמה והנחישות ללקוחות , הווה אומר הבעלים והנהגים של חברות התובלה שעוקבים מטבע הדברים אחרי המירוצים.
נתחיל מההיסטוריה. מירוצי המשאיות החלו באירופה לפני כ- 25 שנה בקירוב. בהתחלת הדרך המירוצים הללו נחלו הצלחה רבה, אולם בשנות ה- 90 של המאה הקודמת החלה דעיכה ברמת העניין שהם יוצרים. יחד עם זאת, בחמש השנים האחרונות חלה התעוררות מחודשת, וזאת כשיצרני המשאיות גילו מחדש את הפוטנציאל השיווקי שטמון במשאיות המייצגות אותם על המסלול. נכון להיון ישנם למעלה מ- 30 צוותים מאירופה שמתאמנים בצורה קבועה, ומרביתם משתתפים בכל המירוצים. חשוב להדגיש שלהחזיק צוות שכזה הוא משימה שאינה פשוטה וזולה כלל ועיקר. פרט למשאית המיוחד נדרש גם צוות טכני שמסייע בטיפולים ובתיקונים, וכן בכל הלוגיסטיקה הקשורה להתמודדות בתחרויות.  
מתברר שהמירוצים והתוצאות שהושגו מהווים לא אחת את 'שיחת היום' בקרב אנשי חברות התובלה. לכך מתלווים גם הימורים מוקדמים, פרשנויות וכמובן שגם ניתוח מעמיק של התוצאות בסיום כל מקצה. התוצאה בפועל היא שמשאית המירוצים מהווה אטרקציה של ממש, כשהיצרנים מנצלים את האייטם המרתק על מנת להעצים את פעולת הפרסום סביבו. לא רק שהמשאית עוטה בפרסומות מהגלגלים ועד קצה תא הנהג, אלא שהניצחונות בשדה המרוצים מוזכרים גם בעיתונות הכתובה וכן במודעות הפרסום העצמיות של יצרני המשאיות. במילים אחרות: היצרנים משקיעים הרבה מאוד משאבים במשאית ובנהג, וכולם מקווים לקצור את התהילה בתום המירוץ.
למירוץ המשאיות, כמו לכל מירוץ, יש חוקים וכללים נוקשים. מעבר לכך, כשמדובר במשאיות מגושמות עם מנועים אדירים, אזי כללי הבטיחות חייבים להיות נוקשים במיוחד. בשלב ראשון ההתמודדות היא רק של תומכים. למשאיות קשיחות אין מה לחפש בשדה המירוצים. בכדי להביא לידי ביטוי את יכולתה של המשאית בשדה המירוצים יש צורך לבצע מספר שינויים והתאמות. הראשון והחשב שבהם הוא בחירת רוחק הסרנים הקטן ביותר האפשרי, וזאת בדי לשפר את כושר התמרון. מערכת העברת הכוח זוכה אף היא להתייחסות מיוחדת. הבחירה היא , מטבע הדברים במערכת הכוח החזקה ביותר, אך בנקודה זאת חשובה ביותר ההתייחסות לגמישות המערכת. הזמינות של המומנט הגבוה בטווח גדול מאוד של סל"ד הם הרבה יותר חשובים מההספק המקסימלי, ולבטח שיותר מהמהירות המירבית, עליה נרחיב בהמשך.
את החקיקה בנושא מירוצי המשאיות מיסדה הפדרציה הבינלאומית לרכב
(Fédération Internationale de l'Automobile - FIA) , כשהמטרה היא להבטיח שמשאית המירוצים היא למעשה 'תואמת' למשאית המקורית שנעה על הכביש, כך שלא ייוצרו משאיות מירוץ ייחודיות שכל ייעודן הוא להתחרות. כל מי שבקיא ברזי המפרט הטכני המורכב של כלי הרכב הכבדים יודע שהמשימה הזאת אינה קלה כלל ועיקר. המפרט מורכב מהרבה מאוד מערכות, אותן יש להכיר היטב על מנת להעריך האם מדובר במשאית קונבנציונלית, או שמא במשאית בעלת מפרט טכני ייחודי שהופך אותה לשונה לחלוטין ממשאיות הכביש. כך, לדוגמא, אנשי הפדרציה קבעו כי משקלה של המשאית חייב להיות 5,500 ק"ג לפחות. הכוונה היא שהתומך בעל שני הסרנים יהיה בעל משקל הדומה לזה של תומך לא-עמוס מקביל, היוצא מפסי הייצור של יצרני המשאיות. ברור לחלוטין שאם לא הייתה הגבלה למשקל המינימלי, הרי שהיצרנים היו נעזרים בשלדה ורכיבים מאלומיניום, מגנזיום ופלסטיק, שהשימוש בהם מצומצם יחסית במשאיות הרגילות. מעבר לכך, בניגוד למירוצי מכוניות קלות שבהם מיוצרים מערכות שלמות שפותחו עבור מכוניות אלה, הרי שבענף מירוצי המשאיות יש תכתיב חד משמעי שלפיו המערכות העיקריות במשאיות המירוץ תהיינה זהות לחלוטין למערכות שמותקנות במשאיות הקונבנציונליות.
התקנות הנהוגות כיום מאפשרות שני סיווגים למשאית המתחרות. הסיווג הראשון הוא למשאיות בעלות מערכת העברת כוח מתוחכמת, מנוע חזק 'ושיפורים' שהופכים אותה למתחרה עדיפה. הסוויג השני הוא למשאיות שמנוען הוא בעל מערכת ניהול מנוע פחות מתוחכמת, וכך גם מערכת הבלימה והמתלים הם פחות מתוחכמים. זהו סיווג שיותר מקביל למירוץ של משאיות 'רגילות', כפי שהוא מתרחש בין כותלי מסלול המירוצים האמיתי.   
בנוסף לכך, אנשי ה- FIA  מגדירים את הסטנדרטים הבטיחותיים הנוקשים שבהם צריכים לעמוד הנהגים, המשאיות ומסלול המירוצים. רק לאחר שכל אלה בוצעו, אפשר להתחיל ולהתחרות. 
כך, לדוגמא, אנשי הפדרציה הבינלאומית לרכב קבעו שהמהירות המקסימלית של המשאיות המשתתפות במירוץ תהיה 160 קמ"ש. זה אומנם הרבה יותר מהמהירות של 90 קמ"ש אליו מכויל מגביל המהירות הסטנדרטי, אולם בפועל זאת מהירות הנמוכה משמעותית מהמהירות אליה מסוגלת להגיע המשאית הריקה והקלה עם המנוע עתיר כוחות הסוס. השיקול במקרה זה הוא בטיחותי לחלוטין. במרבית מירוצי  המשאיות מתבצעות בין 8 ל- 12 הקפות של המסלול. הנהגים נדרשים לריכוז רב, ופעולות ההיגוי והבלימה עם הרכב המהיר והמגושם הופכות את המאמץ לעילאי. בנהיגה שכזאת, כשעשרות משאיות צמודות זו לזו, אך טבעי הוא שתהיינה תאונות קלות. יחד עם זאת, תאונות רציניות עם נפגעים הן נדירות מאוד במסלולי המירוצים. הנהגים עוברים אימונים מפרכים, כשהשילוב של משאית מעולה עם נהג מוכשר ומאומן , ביחד עם סטננדטים בטיחותיים נוקשים, כל אלה הופכים את המירוץ לחוויה מהנה ובטוחה למדי.  לכל הנהגים המשתתפים במירוץ חייב להיות רישיון לנהיגת מירוצים. מדובר ברישיון נהיגה מיוחד שמונפק ע"י ארגון הספורט המוטורי
(Motor Sports Association) ו/או רישיון שמונפק ע"י ארגון הספורט המוטורי הלאומי, מהמדינה שממנה מגיע הנהג.
 ארגון תחרויות המשאיות בפועל מבוצע ע"י ארגון משאיות המירוץ הבריטי (British Truck Racing Association) . ארגון זה אמון על הצד המנהלי – לוגיסטי – מסחרי של התחרות, וזאת כשהצוותים מגיעים מכל מדינות אירופה. ארגון זה נוסף בשנת 1984, עם תחילתם של מירוצי המשאיות .
מרבית יצרני המשאיות נוטלים חלק בהפקה. מאן, איווקו, רנו, מרצדס הם השמות הבולטים. אולם גם מותגי משנה כגון ERF , פודן ו- Scammell בולטים מאוד בנוכחותם.

 

 



      

  הרשם עכשיו לקבלת עדכונים של 'רכב ותחבורה'

קצר, ממצה, איכותי, חינם - אצלך אחת לשבוע - במייל
 

 

דואר אלקטרוני

שם

   
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]        [מפת האתר]        [יצירת קשר]        [קישורים]
 
 
     
לייבסיטי - בניית אתרים